המפגש בנינו

כשאני פוגשת את תומר, אני מתבוננת, מנסה לבדוק איך נכון לגשת. לוקחת בחשבון שרוב הסיכויים שאפספס.. אני מנסה להקשיב.. להבין את השפה שלו.. על מנת שאדע איך להתקרב.. שנוכל להתחבר.. למצוא דרך משותפת.. או לא.

איך אוכל לרקוד בלי לשנות אותו.. איך נוכל ליצור בנינו אמון.. אמון המאפשר תנועה ללא מחשבה, זרימה והתפתחות של עולם תנועתי חדש.

כשאני פוגש את שרון, אני מתבונן. בוחן את נקודות התורפה. מתכנן את הצעדים הבאים על-מנת שאוכל להתנתק מהר ככל שניתן. אני יודע שאסור לי לפספס! אין בינינו אמון אבל יש כבוד.

כשאני מתרגל תנועה, התודעה שלי מוכוונת לחימה. התרגול עבורי הוא מבחן ידע והיכולת ליישם הכל ברגע האמת וזאת על אף הידיעה שאני פגיע.

במפגש אנחנו מזהים את האפשרות למחקר תנועתי נרחב ועמוק. הפערים בין שתי התמות התנועתיות בנושאים כמו תודעה, נקודת המגע, משקל, יחס לקרקע ומרכז משותף, פותחים עבורנו עולם חדש של אפשרויות תנועה ומחשבה.

מתוך העבודה המשותפת זיהינו הזדמנות לשכלל את היכולות שלנו, לשחק, לרקוד וליצור שיח תנועתי אחר, תנועה הנולדת מתוך עבודה מול פרטנר שמבין את המרחב התנועתי דומה פיזית אך מאוד שונה ברמת המחשבה / הכוונה.